בחוות הדעת, מציינת ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, ראש התכנית לדמוקרטיה בעידן המידע במכון, כי מדובר בהצעה חסרת תקדים בהיקף הפגיעה שלה בחופש הביטוי בקנה מידה בינלאומי. יתר על כן, מסבירה שוורץ-אלטשולר, כי במדינות אחרות, דוגמת ארצות הברית, ספק התוכן (למשל- חברות כמו פייסבוק וגוגל) אינו נושא באחריות אותה מבקש החוק להחיל עליו. כך, במידה ויופעל החוק בישראל, יצטרכו חברות אלו לבחור האם להפר את החוק הישראלי או את החוק במדינה בה יושבים משרדי החברה או במדינה בה הועלה הפוסט.
שוורץ-אלטשולר מוסיפה, כי החוק אף נותן את הסמכות להסרת התכנים בבית משפט מנהלי ולא בבית משפט המוסמך לדון בעניינים פליליים כמו עבירות הסתה וטרור. כך, יתכן מצב בו בית משפט מנהלי מקיים הליך כלפי עבירות פליליות, במתכונת של דיון מנהלי. מעבר לבעייתיות בעצם קיום ההליך באופן שכזה, מדובר בפתח למצב שבו המדינה תעדיף לפנות לדרך "הקלה" ולהסיר תכנים מסוימים, אך כותב התוכן כלל לא יועמד לדין פלילי גם אם מדובר בתוכן שהוא בגדר עבירה חמור כמו הסתה לטרור או פשעי שנאה. בהקשר זה, החוק אף מעמיד עבירות מסוגים שונים- עבירות פרטיות, הסתה לטרור ופשעי שנאה, תחת אותה המטריה, דבר בעייתי בפני עצמו.
לבסוף, מציינת ד"ר שוורץ-אלטשולר, כי החוק עלול ליצור מצב אבסורדי שבו תוכן מצונזר אך ורק בישראל וממשיך להיות מופץ במדינות אחרות. ממילא יש לזכור שרשת האינטרנט מאפשרת פלטפורמות בלתי מוגבלות ולכן גם אם יוסר תוכן בפלטפורמה אחת, לא ניתן יהיה למנוע כליל את הפצתו. לפיכך, מדובר בחוק לא ישים, שעלול ליצור פגיעה בלתי מידתית בחופש הביטוי והליכים בלתי תקינים שיהיה קשה ליישמו מול חברות בינלאומיות ויש לערוך בו תיקונים משמעותיים ולמצוא כלים אחרים להתמודדות עם בעיית ההסתה ברשתות.
