2016 הייתה שנת התרת הרסן. היא הייתה השנה שבה חברי כנסת מואשמים בתקיפה מינית ונשארים צמודים לכיסא כאילו לא קרה דבר; היא הייתה השנה שבה נחשפו עדויות לאונס ופשעי מלחמה של רחבעם זאבי, והשנה שבה, למרות החשיפה, תקצוב מורשתו המשיך בכל הכוח; היא הייתה השנה שבה קצב שוחרר הביתה לתכנית שיקום שנתפרה במיוחד עבורו. וכל זה התאפשר כי 2016 הייתה, קודם כל, גם שנת השיסוי. שנה שבה בממשלה ניסו לפצל אותנו לשבטים, וקראו לכל שבט להגן על האנשים שלו ועל הטריטוריה שלו.
זו הייתה השנה שבה ראש ממשלה תיאר חקירות משטרה נגדו כניסיונות "להפיל את שלטון הליכוד". זו הייתה השנה שבה התשובה היחידה לביקורת היא להאשים את המבקר בשמאלנות. השנה שבה בכל פעם שנתניהו האשים את לפיד בשמאלנות, לפיד הגיב אוטומטית בתקיפת אנשי שמאל וארגוני חברה אזרחית.
ישראל היא לא אוסף של שבטים. היא מדינה. והדרך היחידה להיאבק בניסיונות להפריד אותנו היא להתארגן.
ביחד קיפלנו את נתניהו ואפשרנו לעבודות התשתית של הרכבת להימשך גם בשבת. ביחד נלחמנו בסגירת התאגיד, בקיצוצים בתקציב, בהדתה בבתי הספר, במינוי הרבצ"ר. ביחד חברי הכנסת של מרצ מצליחים לקדם הצעות חוק שאף מפלגה אחרת באופוזיציה לא הייתה מצליחה לקדם. אבל לא היינו מגיעים רחוק בלעדיכם. אולי אין לנו תורמים מיליארדרים מחו"ל, אבל יש לנו אתכם: האנשים המדהימים שמלווים את מרצ ותורמים, מתנדבים, מגיעים להפגנות. אנחנו נזדקק לכם גם ב-2017. התפקדו עכשיו.
תרמו עכשיו.
