רו"ח אריאל פטל, סגן יו"ר מרחב תל אביב בלשכת רואי חשבון, שהשתתף במושב זה מציין כי "בשנתיים האחרונות נראה כי פסיקת בתי המשפט מטשטשת את הגבולות הברורים בין תפקיד הדירקטוריון וההנהלה של החברה לבין תפקיד רואה החשבון המבקר.
ה'כיסים העמוקים' של דירקטורים ומנכ"לים וחברי בורד, מהווים יתרון ואף תמריץ להטיל אחריות על רו"ח מבקר, בעוד ההנחה היא כי לא יוכל לעמוד כלכלית בהוצאות משפט הכרוכות בהוכחת חפותו באשר להגשת תביעות לאחר מעשי תרמית של המנהלים ובעלי המניות. למיצר, בפסקי הדין האחרונים מיוחסות לרואי החשבון עבירות של רשלנות במקרים בהם ההנהלה וחברי הדירקטוריון הם אלה שביצעו פעולות בלתי חוקיות בעליל ונקטו שלא בתום לב בהסתרה מכוונת.
יודגש, כי אותם מנהלים הם אלה המוסרים מידע מוטעה לרואה החשבון המבקר, חותמים על הדוחות הכספיים שלא כדין ונוטלים אחריות על פי חוק החברות, אחר כך חותמים על הצהרת מנהלים ובבית המשפט מפנים את הזרקור לאי גילוי התרמיות לרואה החשבון. מדובר בעוולה שתפסה מימדים של נורמה.
תופעה זו לא התרחשה קודם לכן בהיקפים כפי הנראים כיום ושומה על בית המשפט לעצור רגע ולרדת לעומקה של תופעה ובתוך כך להבין מהם התפקידים המוגדרים של כל אחד מהצדדים ומהי אחריותו הנדרשת של כל אחד מהצדדים.
בתוך כל יש לבסס בחקיקה את תפקידו ואחריותו של "רואה החשבון המבקר" על מנת שיוכל לבצע את תפקידו בנאמנות מבלי להיחשד כשותף לתרמיות הללו, כפי שמתבטאות בדוחות כספיים כוזבים שמקורם בהטעייתו המכוונת.
בעבר, ניתן היה לזהות קו מאוד ברור בפסקי הדין שבהם היו מעורבים רואי חשבון: בכל מקום שביצעו רו"ח את עבודתם בתום לב ובכלל זה בכל הנוגע לדוחות הכספיים, בוצעה עבודת הביקורת באופן המקצועי והראוי ביותר, תוך הקפדה על נהלי ביקורת סבירים. בעבר, בית המשפט נהג ברואי החשבון המבקרים כמי שלא הפרו את חובת הזהירות! מגמה זו חייבת לחזור לבית המשפט, אחרת לא ניתן יהיה להמשיך ולבצע ביקורת על דוחות כספיים - פשוטו כמשמעו.
אני מכיר את עבודת רואי החשבון המבקרים, רואה את המודלים לביקורת ואת היישום הנאות של תקני הביקורת. אם המתמחה השמיט בהתייחסותו, לדוגמא: אישור כלשהו על שעבוד שהוסתר על ידי ההנהלה שלא בתום לב אין בכך כדי לצלוב את רואה החשבון המבקר, על בית המשפט לגלות מקצועיות ובקיאות בכל הקשור ליכולת שליטתו של רו"ח המבקר בנעשה בחברה.
באלגוריה אני טוען, כשם שגופנו אינו יכול לסנן כניסת כל חיידק מזיק, כך רואה החשבון עלול בבדיקותיו המדגמיות שלא לאתר תרמיות שבוצעו על ידי ההנהלה והדירקטוריון, אולם מכאן ועד לקבוע שרו"ח המבקר נהג ברשלנות ובחוסר אחריות הרי שהדבר נתון אל מחוץ אל כולי עלמא לא פליגי.
רואי החשבון אינם מי שמאשרים בפועל את הדוחות הכספיים, מי שמאשר את הדוחות הללו הם בעלי החברה או דירטורים שהוסכמו והוסמכו לכך מטעם החברה.
אני מדגיש: כיוון שרו"ח מבקר, אינו הוכשר לראות נסתרות ואינו מצויייד בכוחות על טבעיים, יהא חשדן וקפדן ככל שיהיה, אין בכך משום טענה חלוטה לזקוף פגם לתפקודו. על רו"ח מבקר לבצע את המוטל עליו בגדר הסבירות המתאפשרת, איננו בלש העוקב אחר כל פעולה מבין מאות פעולות ואולי אלפי, המתבצעות על ידי נושאי תפקידים בחברה מידי יום, שעה וחודש. בוודאי בשנה.
יש לזכור ולהזכיר: הנחת עבודה ראשונה בחשיבותה ועליה להשית כל דיון משפטי בהקשר המדובר - רואה החשבון המבקר, מבצע ביקורת על תקופה שחלפה, מתבסס על הרישומים שבוצעו על ידי הנהלת החברה ועובדיה, מסתמך על דיווחי הדירקטוריון ותו לא. לכן מתבקש דאורייתא ודרבנן לשים בפני המשפט את החובה להביא בחשבון את המגבלות בעבודת רואה החשבון המבקר ולהבין שאין מדובר בגורם שתפקידו לאתר כל תרמית או כל הצגה מוטעית מהותית בדוחות הכספיים בין אם זו נעשתה בשגגה ובין אם נעשתה בתום לב"
