התביעה הוגשה כנגד נהג האמבולנס וכנגד מבטחת החובה של האמבולנס. לנסיעתו חסרת זהירות זו של המנוח, נרקומן בעברו - קדמה שיחת טלפון, בה מסר לאשתו (התובעת) כי הוא יוצא בדרך על מנת להורגה, זאת לאחר שנמלטה ממנו לבית הוריה.
בתביעה מטעם עיזבון המנוח, שהגישה האלמנה באמצעות עו"ד דוד פייל ועו"ד איתן פרגו, נטען כי מדובר בתאונה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. האלמנה תבעה פיצויים בסכום המקסימלי הקבוע בחוק תאונות הדרכים וטענה, באמצעות עו"ד פייל ופרגו, כי המנוח - שהיה בן 32 בלבד במותו – נגמל משימוש בסמים, עסק בשיפוצים והיה בתחילת דרכו המקצועית, ולפיכך מגיע לה פיצוי בגין הפסדי השתכרות עבור השנים האבודות עד למותו.
מנגד, טענה חברת 'כלל ביטוח', שבטחה את נהג האמבולנס - כי המנוח היה מכור לסמים ומובטל וכי לא הוצג ולו תלוש שכר אחד ממנו ניתן ללמוד אודות פוטנציאל ההשתכרות שלו, ולפיכך הפיצוי לא אמור להיות כהגבוה. בית משפט השלום בראשון לציון שדן במקרה קבע כי על אף היותו של המנוח מכור לסמים, ועל אף שהכנסתו המוצהרת היחידה הייתה גמלת השלמת הכנסה - אין לפסוק כי לא נגרם נזק לעזבון (אלמנתו של המנוח ואחיו) בשל הפסדי שכר בשנים האבודות. לפיכך, פסק השופט שני לעזבון פיצויים בסכום של של 506,850 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד – הגבוה בהרבה מהסכום שאותו היתה מוכנה לשלם חברת הביטוח.
