ממצאי המדד, שבמסגרתו נבחנו עמדותיהם של 362 אזרחים ערבים בישראל בסוגיות שונות הקשורה למדינה ולמוסדותיה, מצביעים על שמונה גורמים מרכזיים המשפיעים על עמדות הערבים בישראל: דת, מחוז מגורים, מין, גיל רמת דתיות, השכלה, הכנסה וההצבעה בבחירות לכנסת.
שני המשתנים המרכזיים שמצביעים על ההבדלים הם ההשתייכות הדתית ומחוז המגורים- בעוד שהדרוזים והנוצרים גאים בהיותם ישראלים ותופסים את מצב המדינה ומצב האישי טוב יחסית למוסלמים. ממצא מעניין מצביע על כך , שהנוצרים מקבלים את היהודים באופן טוב יותר משהם מקבלים את המוסלמים כשהדבר קשור בבחירת שכנים, חברים אישיים וחברים לעבודה. כמו כן, בעוד שתושבי המחוזות חיפה, צפון והדרום נוטים לראות את מצב המדינה באור חיובי וגאים להשתייך אליה, תושבי המרכז שהם מוסלמים ברובם מצביעים על מתח גבוה יותר עם היהודים. מצבם של אזרחי ישראל הבדואים בדרום גורם לכך שזהו המחוז שבו נמצא השיעור הגבוה ביותר של אלו שדיווחו שמצבם האישי לא טוב וכי המתחים המרכזים בישראל הם המתח בין דתיים לחילונים ובין עשירים לעניים.
תחושת השייכות למדינה- במחקר נמצא, כי למעלה משני שליש מהערבים (לעומת מחצית מהיהודים) סבורים שהמתח החזק ביותר בישראל הוא המתח בין יהודים וערבים. כמו כן, נמצא קונצנזוס רחב בנוגע לקיומו של קיפוח כלפי אזרחי ישראל הערבים. עוד נמצא, כי אמנם מחצית מהערבים גאים בהיותם ישראלים אך גאווה זו אינה מנת חלקם של הצעירים והמשכילים. כמו כן, ישנה הסכמה גורפת בסוגיה של קבלת יהודי כחבר לעבודה ורבים שהסכימו לקבל יהודי כחבר או כשכן.
ערכים דמוקרטים ואמון במוסדות המדינה- מחצית מהאזרחים הערבים העידו שהם חוששים לבטא את עמדותיהם הפוליטיות בנוכחות זרים. רמת האמון של הציבור הערבי במוסדות הנבחרים- המפלגות, הכנסת והממשלה נמוכה אפילו יותר מבציבור היהודי ומגיע לפחות מ-20%. רוב הערבים סבורים שהפוליטקאים בישראל דואגים לאינטרסים האישיים שלהם יותר משהם דואגים לאינטרסים של הציבור שבחר בהם ופחות משליש נותנים אמון בוועדת המעקב של ערביי ישראל. עם זאת, שלושת רבעי מהערבים תומכים בהצטפרות המפלגות הערביות לממשלה ובמינוי שרים ערבים.
