מהרגע הראשון שבו עולה המלצר לבמה ועד אחרי ירידת המסך, הרקדניות לא מפסיקות לרגע לזוז בתנועה תזזיתית. הרקדניות נדרשות גם לשחק וחלקן עושות זאת היטב, במניירות מוגזמות ובפרצופים קומיים וגרוטסקיים. לחלק מהדמויות מאפיינים תנועתיים מאובחנים, למשל למלצר נטול עמוד השדרה ול"דיווה" העטויה בכחול, אך לרוב המאפיינים התנועתיים השונים מתאחדים לאותו הסגנון התזזיתי המאפיין את היצירה כולה.
במהרה זה מתחיל לעייף. הדמויות שטוחות, כדרכן של דמויות מצוירות, וקשה לפתח עניין במה שמתרחש בחייהן הרומנטיים ובמפגשים החוזרים שלהן. התנועה חוזרת על עצמה והצבעוניות המוגזמת מייגעת את העין, ונדמה שלו היה זה סרט אנימציה הוא היה צריך להגיע עם אזהרה לחולי אפילפסיה. פס הקול של היצירה מדברר את הדמויות: מוזיקת פסנתר קופצנית ומונוטונית, קולות שירה, דיבור וצרחות. פס הקול אמנם משתלב היטב ביצירה, אך מוסיף לתחושה של עומס יתר.
הרמה הטכנית של הריקוד הופכת להיות מרשימה יותר ויותר עם התקדמות ההופעה, בעיקר כאשר הדמויות רוקדות עם פרטי ריהוט בית הקפה, אך אחרי כמה דקות גם קטע זה מתחיל לחזור על עצמו ומצאתי עצמי מייחלת לכך שהמלצר ימצא את עמוד השדרה שלו ויעיף את כל הלקוחות מבית הקפה.
עם זאת, יש כמה הברקות בימוי במופע: סצנה אחת בה הרקדניות הופכות את הריהוט לכיוונינו ואנחנו זוכים לראות את המשך הסצנה במבט "מלמעלה", כאשר הרקדניות הולכות בעודן שוכבות על הרצפה, ולפתע השולחנות שתלויים מצדי הבמה מספקים תוספת לאשליה של שינוי נקודת המבט, ולא רק קישוט בפני עצמם.
סצנה נוספת שתפסה את תשומת לב הקהל הייתה קרב בהילוך איטי בין שתי הדמויות הגבריות, שהמשיכה לסצנה של מכות לכיוון הקהל, במקום אחד אל השני. כשאחר כך הדמויות פצחו בריקוד על רקע של מסך ירוק נוצר קשר ברור לקרב המפורסם מ-Kill Bill.
לסיכום, היצירה עשויה במחשבה רבה, בהקפדה על הפרטים וברמה טכנית גבוהה. התוצאה הסופית מעייפת, אך היא תתאים מאוד לחובבי וחובבות אנימציה תזזיתית ולבוגרי ערוץ ניקולדאון.
MANIMATION - אנימציה במחול מאת נדין בומר
רקדניות: מאור שירי, גליה כהן, יעל שקד, דניאל רויזמן, ספיר ספריאל מוסיקה: מרידית' מונק תפאורה: אפרת ערבות תלבושות: נדין בומר ואפרת ערבות
