"הצטערנו לשמוע מחלק מחברי הוועדה שורת הצהרות העלולות ללמד כי הם כבר הגיעו למסקנות סופיות עוד לפני שהקשיבו לעדות בצלם, או לעדותם של ארגונים אחרים לזכויות האדם." כתבה מונטל.
בעדותה אתמול בפני הוועדה הדגישה מונטל מספר נקודות: "המצב ההומניטארי ברצועה: ישראל הצהירה פעמים רבות בשנים האחרונות כי אין רעב ברצועת עזה. אלא ש"רעב" איננו המדד הנכון לבחינת המצב ההומניטארי ברצועה. החובות המשפטיות של ישראל ביחס לרצועה אינן מסתכמות במניעת רעב. לאוכלוסיה האזרחית בעזה זכויות אדם בסיסיות, ועל ישראל, כמי שיש לה שליטה בהיבטים נרחבים מתחומי החיים ברצועה, מוטלת האחריות לדאוג לזכויות אלה.
הפעלת לחץ על האוכלוסייה האזרחית בעזה: הענשתם של מיליון וחצי בני אדם על כך שחלקם הצביעו עבור חמאס איננה מטרה לגיטימית. במבחן התוצאה, אין ספק שמדיניות המצור לא השיגה את מטרותיה המוצהרות: הפלת ממשלת חמאס ושחרור גלעד שליט. יתרה מזו, יש טיעונים משכנעים שדווקא ההפך הוא הנכון: בהיעדר סחר חוץ מבוקר דרך ישראל, התפתחה כלכלת מנהרות הנשלטת על-ידי חמאס ואשר מחזקת את שלטון חמאס כלכלית ופוליטית. דרך המנהרות נכנסו לרצועה סחורות מסוגים רבים, כמו גם אמצעי לחימה. על העוול והאיוולת שבמדיניות המצור מעידה יותר מכל העובדה שעקב הלחץ הבינלאומי לאחר פרשת המשט הודיעה ממשלת ישראל בן לילה על הקלות במגבלות על הכנסת סחורות שונות לרצועה, כולל חומרים שהוגדרו ככאלה העלולים לפגוע בביטחון המדינה.
אחריות חמאס להפרות של זכויות האדם: אין ספק כי חמאס אחראי להפרות חמורות של זכויות האדם, הן של תושבי ישראל והן של תושבי רצועת עזה. ארגונים פלסטיניים חמושים שיורים רקטות ומרגמות לעבר ריכוזי אוכלוסייה אזרחית בתוך ישראל מפרים את המשפט הבינלאומי שאוסר על פגיעה מכוונת באזרחים ועל ירי חסר הבחנה לאזור שיש בו אזרחים. נוסף לכך, קבוצות חמושות כגון הזרוע הצבאית של חמאס סיכנו ביודעין את חיי תושבי רצועת עזה והפרו את דיני הלחימה כשביצעו התקפות על ישראל מתוך ריכוזי אוכלוסייה בעזה. עם זאת, פשעי מלחמה של צד אחד אינם מצדיקים הפרה של החוק מהצד השני: ישראל הצדיקה את מדיניות המצור ואת הפגיעה שלה באזרחים ובתשתית אזרחית ברצועה גם כתגובה לירי הרקטות לעבר יישובי דרום הארץ. על ישראל מוטלת החובה להגן על עצמה ועל אזרחיה והזכות החוקית והמוסרית לעשות זאת, אבל עליה לעשות זאת תוך עמידה בדיני המלחמה המוגדרים במשפט הבינלאומי.
החייל החטוף גלעד שליט הינו בן ערובה: הוא מוחזק בשבי, במקום ובתנאים לא ידועים, ומבלי שזכה לביקור של הצלב האדום או של גורם בינלאומי אחר. המשפט ההומניטארי הבינלאומי אוסר לחלוטין על תפיסת אדם ועל החזקתו בכוח במטרה להפעיל לחץ על הצד היריב, תוך איום לפגוע בחייו או בשלמות גופו של בן הערובה. לקיחת בני ערובה נחשבת לפשע מלחמה שכל המעורבים בביצועו נושאים באחריות פלילית אישית. על הנהגת חמאס בעזה מוטלת החובה לשחרר את שליט לאלתר וללא תנאים. עד לשחרורו, הגורמים המחזיקים בו מחויבים להעניק לו יחס אנושי וכן לאפשר לנציגי הצלב האדום הבינלאומי לבקרו.
ענישה קולקטיבית: מכלול האמצעים שבהם נקטה ישראל מגיע לכדי ענישה קולקטיבית אסורה של האוכלוסייה האזרחית ברצועה. מי ששילם את המחיר הכבד על המדיניות של ישראל היא האוכלוסייה האזרחית ברצועה, אשר רובה ככולה אינה קשורה ישירות להתקפות החמושות על ישראל מאז תכנית ההתנתקות או לחטיפת החייל גלעד שליט."
סחר חוץ: כל עוד ישראל שולטת בסחר החוץ של הרצועה עליה לאפשר ייבוא וייצוא של כל הדרוש לכלכלתה, בכפוף לבידוק בטחוני." כך אמרה מונטל בעדותה בוועדה.
