בנייר עמדה מטעם הקואליציה, מצוין כי אוכלוסיית בני ה-65+ בארץ מונה כיום כ- 740,000 נפש המהווה כ-10% מכלל האוכלוסייה ומתוכם, למעלה מ- 20,000 מאושפזים באשפוז סיעודי. עד שנת 2020 צפוי מספרם של בני ה- 65+ למנות למעלה ממיליון איש; בהתאם, צפוי לגדול גם מספר הנזקקים לאשפוז סיעודי.
כיום, האשפוז הסיעודי אינו ניתן על ידי קופות החולים, כי אם באחריות משרד הבריאות. העלויות הכבדות של האשפוז הסיעודי תחלקות בין משרד הבריאות לבני המשפחה של החולה הסיעודי כיום בשירותי הבריאות שבאחריות קופת החולים, והוא ניתן על ידי משרד הבריאות. כ- 60% ממיטות האשפוז הסיעודי בישראל כוללות השתתפות של המדינה, ואילו השאר – במסגרות פרטיות לחלוטין.
הבעייתיות הכרוכה במצב כיום:
השתתפות בני המשפחה בעלויות האשפוז כרוכה בנטל נפשי וכלכלי קשה. ההשתתפות העצמית הממוצעת למשפחה עבור מאושפז סיעודי הזכאי לסיוע עומדת על כ- 2300 ₪ לחודש. אמנם, משפחות שמצבן הכלכלי קשה וקשישים עניים ערירים מקבלים את מלוא הסיוע ממשרד הבריאות אך מרבית המשפחות (ובכלל זה, משפחות המשתייכות למעמד הבינוני-נמוך), נאלצות לעבור מבחן הכנסה פולשני שלאחריו עשויה להיות מוטלת עליהם השתתפות בשיעור של עד כ-10,000 ש"ח.
החולה הסיעודי הופך לבן ערובה בידי בני משפחתו. היכולת הכלכלית נבחנת לפי האמצעים הכספיים של החולה עצמו, בן\בת זוגו וילדיו ובני זוגם. בחינה כזו אינה מביאה בחשבון את הנכונות או אי-הנכונות של בני המשפחה לתמוך בחולה הסיעודי. במקרה בו אחד הילדים מסרב לתמוך כלכלית בחולה, סכום ההשתתפות נותר בעינו והנטל נופל על היתר.
חלוקת האחריות על הטיפול הרפואי בין קופ"ח למשרד הבריאות פוגעת בטובת החולה:
בלבול אדמיניסטרטיבי ו"טרטור" מיותר של החולה: כך לדוגמא, במקרה של חולה תשושה שנפלה ושברה את הירך, תטופל על ידי קופת חולים. אך אם תגיע למצב סיעודי, יהא עליה לפנות לביטוח לאומי כדי לקבל "שעות סיעוד". אם תהפוך לחולה סיעודית הזקוקה לאשפוז, עליה לממש זכאות זו ישירות מול משרד הבריאות, ואם מצבה מחמיר והיא זקוקה לאשפוז כללי בנוסף לסיעודי, היא תיחשב חולה סיעודית-מורכבת ושוב תחזור לממש זכאותה מול קופת החולים. לפחות שלושה מוסדות וכמה ספקי שירות אחראים למצבים השונים.
פגיעה ברצף הטיפולי בחולה: רוב המאושפזים הסיעודיים הנם קשישים, אוכלוסיה החשופה למגוון רב של בעיות בריאותיות. כאמור, הקו שבין מצב חירום (קופות החולים), אשפוז סיעודי (משרד הבריאות), טיפול סיעודי (בטל"א) ואשפוז סיעודי מורכב (קופות החולים בהשתתפות עצמית) אינו תמיד קו ברור. המעברים פוגעים באיכות הטיפול וברציפותו.
לקופות החולים אין תמריצים למנוע התדרדרות למצב סיעודי: במצב הקיים, מטופל קשיש אשר עובר למוסד סיעודי, במידה רבה "פוטר" את קופת החולים מעול הטיפול הרפואי. אילו השירותים הגריאטריים היו באחריות הקופות – היתה להן מוטיבציה לעסוק בשיקום ובמניעה של הגעת חולים למצב סיעודי.
כניסת החברות הפרטיות לשוק הביטוח הסיעודי הפרטי הגבירה את הנטל הכספי על משקי הבית: למעלה מ- 60% מתושבי ישראל רוכשים מכספם ביטוח סיעודי. בשנת 2009, שילמו המבוטחים 1.5מיליארד ש"ח עבור דמי הביטוח, יותר מכלל התקציב הממשלתי שהוקצה לאשפוז סיעודי באותה שנה.
מחקר שפורסם השנה, לו היה שותף מנכ"ל משרד הבריאות הנוכחי, מצא כי ההוצאות הגבוהות על ביטוחי הבריאות הפרטיים גורמות לאינפלציה מלאכותית במחירי הבריאות ולנטל מוגבר על המבוטחים . עוד נמצא, כי בשל מצב החולים הסיעודיים, חלק משמעותי מכספי הפוליסות הפרטיות אלה אינו מנוצל לטובת הטיפול בחולים.
כיצד תפתור הצעת החוק את המצב?
הצעת החוק מבקשת להעביר את האחריות לטיפול בחולה הסיעודי ותשוש הנפש מידי המנגנון של משרד הבריאות לידי קופות החולים. כך תובטח הזכאות לאשפוז סיעודי לכל אדם, ללא תלות במבחני הכנסה מסובכים וללא פגיעה בפרטיות משפחתו. שירותי הבריאות ירוכזו תחת קורת גג אחת, קופות החולים, יימנע הטרטור, יובטח הרצף הטיפולי וייווצר תמריץ חיובי לטיפול ולשיקום.
בהצעת החוק מוצע להגדיל את דמי ביטוח הבריאות מ-5% ל-5.3%. ההצעה מסתמכת בין השאר על תמיכה נרחבת של הציבור: ע"פ סקר שערכה הסתדרות הגמלאים בדצמבר 2010 נמצא כי 77.7% מהנשאלים תומכים בהעלאה של עד חצי אחוז במס הבריאות להבטחת אשפוז סיעודי לכל.
הצעת החוק צפויה לעלות להצבעה בקריאה טרומית ביום רביעי הבא 2.2.2011.
