ברשימה מופיעים בעלי חיים "ברמת סיכון גבוהה", שקיים חשש רב לאיבוד המסורת לגבי זיהויים וכשרותם, כגון: צבי, יעל, אייל, ג'אמוס, פניניה, פסיון, דרור, חוגלה, צוצלת, תור וקורא.
הסיבה להיעלמות מסורת הכשרות ההלכתית: שינוי הבון-טון הקולינארי בציבור ופטירתם של הישישים שעוד אכלו מחיות אלו בארצות מוצאם. בכדי לקבֵּעַ מסורות שבחלקן נמצאות על סף היעלמות מן העולם, ועל מנת להגביר את התודעה הציבורית לנושא זה, נערכת 'סעודת המסורה'. כך לדוגמא, בעקבות סעודה דומה בעבר התקבעה המסורת על הפסיון, הפניניה, החוגלה וארבה המדבר.
ארי גרינספאן, תושב אפרת שהוא גם מוהל, גם רופא שיניים וגם חוקר עולמי לגילוי קהילות יהודיות וחפצי יודאיקה נשכחים, אומר כי "היהדות האורתודוכסית מקפידה על שמירת המסורת היהודית בענייני הלכה, אך דומה שלא נעשה כמעט דבר לשימור מסורות הכשרות של בעלי החיים הטהורים הנמצאים בימינו בקבוצת הסיכון לאיבוד המסורת כמו צבי, אייל, יעל, חגלה, ארבה, פסיון, פניניה, ברבור, שלו בר, דרור, תור ויוני בר".
גרינספאן מסביר כי כיוון שהאנשים שיש בידם מסורת על בעלי חיים אלו לרוב הם כבר מבוגרים מאוד, קיימת חובה לתעד בהקדם ובצורה הטובה ביותר את המסורת שבידם. בכדי שגביית העדויות על המסורת שבידם תהיה שיטתית ומהימנה ומתועדת כראוי - אין להשאיר אותה בידי בודדים.
גרינספאן רואה בכך "צו השעה, במשימה לאומית, שרק גוף מוסמך ובעל אמצעים כמו הרבנות הראשית לישראל (בשיתוף גופי כשרות נוספים) יכול לבצעה. לצורך כך יש להקים לאלתר חוליות שימור שיעברו הכשרה מתאימה, ויערכו סקר של מסורות ותיעודן ברחבי כל קהילות ישראל, בארץ ובעולם, כאשר הם מצוידים באמצעים המתאימים. זהו אתגר שעומד בפנינו, והויתור עליו יהיה בכייה לדורות".
