"ראשית, עצם הזמן הרב הנדרש מהנכה למילוי כל הנהלים, תקופה שבה יהיה מנוע מלהגיע לביתו, הוא עוול מיותר. שנית, הדרישה מהנכה לפרסם בעיתון ארצי, כמו כל תכנית בנייה כי הוא - רק למשל, לדוגמה, יוסף כהן מרחוב השושנים 12 בכפר סבא - מבקש להתקין לעצמו שביל גישה מונגש לביתו, זוהי דרישה מבישה. מדוע החוק מכריח אותו לפרסם את דבר נכותו לעיני כל יושבי הארץ? בנוסף, שמענו לא אחת שאנשים רעי לב הגישו התנגדויות בעירייה, סירבו לחתום על הסכמה, ואף ביצעו מעשי ונדליזם במטרה להרחיק מקרבתם דיירים נכים." אמר ח"כ חיים אמסלם בדיון שהתקיים במליאת הכנסת בהצעת החוק אותה הגיש.
"קיימים מקרים רבים של אנשים מסכנים אף יותר, שעליהם לא שמענו כיוון שאין להם את הכלים והקשרים הנכונים כדי להשמיע את סיפורם בתקשורת. והנה, עתה, החוק עומד לצידם של אותם קשיי לב ומאפשר להם להרחיק מקרבתם אנשים עם מוגבלות וזאת בשם החוק. האמת היא, כי הצדק היה לדרוש מהמדינה לממן עבור הנכה את דרך הגישה. אם המדינה לא עושה זאת, לפחות אל לה להציב בפניו מכשולים מיותרים. חייבת להיות הבחנה בחוק בין תוספת בנייה רגילה לבין צורך שהוא כה הכרחי עבור אדם נכה, ולא ייתכן שהוא יצטרך לקבל עבורו הסכמה של אדם אחר. בהצעת החוק שלפנינו מוצע שיושב ראש הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה הנתקל בבקשה מעין זו, שעניינה יצירת דרך גישה נגישה עבור נכה לביתו, יוכל לאשר אותה מבלי להצריך את התהליך הרגיל, לאחר שיבדוק כי השינוי המבוקש הינו סביר ואינו מונע שימוש בקרקע משאר דיירי הבניין, וכן אינו מהווה פגיעה באתר ארכיאולוגי או היסטורי." מסביר ח"כ אמסלם. הצעת החוק נתמכת על ידי נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים.
