בדברי ההסבר לחוק נכתב: ב- 18.4.80 החליטה מערכת הביטחון לשלם לשארי אנשי צוות אוויר (טייסים, נווטים וכו') שנהרגו במהלך שירות מילואים מענק חד פעמי בשיעור זהה לביטוח חיים המשולם לשאריו של חלל קבע (בערכים של היום מדובר על סך של כ- 343,616 ₪). מענק זה שולם באופן רטרואקטיבי למשפחות של אנשי צוות אויר. דבר זה, יצר הפליה בין משפחות חללי צוות אוויר למשפחות החללים בחילות אחרים.
ב- 19.5.02 חוקקה הכנסת את חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם, אשר ביטל באופן חלקי את האפליה שיצרה החלטת האמורה. עפ"י החוק, משולמים לשאריו של חיל מילואים שנהרג תוך ועקב שירותו, מענק חד פעמי בגובה דמי ביטוח חיים של חייל בשירות קבע וכן קצבת שאירים. המענק והקצבה משולמים למשפחתו של כל חלל, ללא התייחסות לחיל בו שירת.
ואולם בחוק נקבע כי הוא יוחל רטרואקטיבית ביחס לכל חללי המילואים שנהרגו מאז ינואר 1999 בלבד. כך, ההחלטה מ-1980 והחוק מ- 2002 יצרו למעשה דור מעבר של כ- 1,300 אלמנות חיילי מילואים שנהרגו לפני ינואר 1999 שלא זכו למענק ביטוח החיים.
אלמנות אלו, שנותרו בידיים ריקות, מופלות הן ביחס לאלמנות חיילי מילואים בצוות אוויר, שזכו לקבל את המענק כאמור, והן ביחס לאלמנות כלל החילות שהתאלמנו לאחר שנת 1999, ואשר זכו אף הן לקבל את המענק ואת קצבת השאירים מכוח החוק.
לאחר שפניות ארגון אלמנות ויתומי צה"ל בעניין לשר הבטחון העלו חרס, הוגשה ביום 1.4.03 עתירה לבג"צ על ידי הארגון, וכ- 1,100 אלמנות נוספות שבעליהן נפלו במהלך שירות המילואים בין השנים 1999-1954. בית המשפט מתח ביקורת על האפליה אך קבע כי אין ביכולתו להתערב בענין זה שהכתובת לטיפול בו היא הרשות המחוקקת.
לאור ההפליה הפסולה והשרירותית הצעת חוק זו, נועדה להחיל את ההסדר החקיקתי הקיים בחוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם, התשס"ב-2002, גם על אלמנות שבן זוגן נספה עובר למועד זה, ולמעשה לכלל האלמנות שבן זוגן נספה בשירות מילואים למן קום המדינה ועד למועד תחולת החוק (1.1.1999).
ח"כ דני דנון אמר היום: "במשך שנים - המדינה עשתה אבל ואפלייתה מאות נשים שאיבדו את יקיריהם במלחמות ישראל. הצעת החוק תסייע כלכלית לאותם אלמנות ותעזור להם להמשיך את חייהם בכבוד".
