מנתונים הקיימים במשרד להגנת הסביבה עולה שפסולת בניין מושלכת בצורה בלתי חוקית ופראית בשטחים הפתוחים בתחומי הרשויות המקומיות השונות. השלכה בלתי חוקית זו יוצרת מפגעים סביבתיים חמורים כגון: פגיעה במקורות מים עיליים ותת קרקעיים, זיהום קרקע, ירידת ערך הקרקע, מפגע חזותי קשה, מקרין עזובה, היווצרות שריפות וזיהום אויר, פגיעה בשטחים הפתוחים, מוקד משיכה למזיקים ופוגעת קשות באיכות החיים של תושבי הרשויות המקומיות וביכולת הפיתוח העתידית של הרשות המקומית.
בהמשך להחלטת הממשלה משנת 2003 מס' 2927 המסדירה את הטיפול בפסולת בניין, החליט המשרד להגנת הסביבה כחלק ממדיניות המשרד לטיפול בפסולת בניין לתמוך כספית ברשויות המקומיות המדורגות בדירוג (אשכול) 5 ומטה בדירוג הלמ"ס שהופץ בשנת 2005 לנושאים הבאים: הסדרה ורישוי של העוסקים בתחום, שיקום אזורים מופרים ופגועים מהשלכה בלתי חוקית של פסולת בניין, הקמת תשתיות מתאימות לטיפול בפסולת בניין ופעילות אכיפה.
פסולת הבניין מהווה אחת מן הבעיות הסביבתיות הקשות בישראל. כיום, כ- 2.5 מליון טון מפסולת הבניין המיוצרת בארץ מובאים לאתרי פסולת מוסדרים. שאר פסולת כ- 1.5 מליון טון מושלכת באופן פיראטי בשטחים פתוחים ובצידי הדרך. ההשלכות הסביבתיות והבריאותיות הנגרמות כתוצאה מהשלכה וטיפול לא מוסדר בפסולת בניין הנן חמורות ביותר.
האחריות להסדרת הטיפול בפסולת הבנייה היא לא שונה במהותה מהסדרת הטיפול בפסולת מעורבת, אחריות זו נגזרת כמקשה אחת ממספר חוקי מדינה ותקנות הנובעות מכך. על הרשות המקומית באמצעות ועדת התכנון מוטלת חובת הפיקוח והבקרה, מכוח תקנות חוק התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), התש"ל- 1970 ומכוח חוקי עזר עירוניים במידה וקיימים.
מתוקף פקודת העיריות (נוסח חדש) מוטלת האחריות והחובה לטיפול במפגעים סביבתיים בתחומם ובכלל זה מפגעי פסולת. כמו כן מוטלת על הרשות המקומית חובת הכרזה על אתר מוסדר בתחומה מכוח חוק שמירת הניקיון 1984.
