בתקופה האחרונה אנו עדים לאנומליה בשוק הקמעונאי. קמעונאים גדולים הופכים ליבואנים גדולים, לכן יש להם אינטרס ברור לקדם את מכירות המוצרים המיובאים על פני המוצרים הישראליים. כידוע, בעקבות החוק לקידום התחרות המרווח הקמעונאי ובעקבותיו המחיר הסופי לצרכן נקבע אך ורק על ידי הקמעונאים. התעשייה המקומית הורידה את המחיר לקמעונאים כדי להתחרות בייבוא אך בפועל ההורדות אינן מתגלגלות לצרכנים, המרווח הקמעונאי נותר גבוה וזאת כדי לשמור על בידול במחיר בין היצור הישראלי ולקדם את הייבוא הזול.
יצרני המזון תומכים בהורדת יוקר המחייה ובקידום התחרות, אך לא ניתן לפגוע שוב ושוב בתעשייה הישראלית שגם כך מופלית לרעה אל מול היצרנים בחו"ל בגין מיסים עקיפים וישירים גבוהים, עלויות תשומות גבוהות כגון מים, ארנונה, אנרגיה ועומס רגולטורי, אשר לא מאפשרים תחרות הוגנת בין היצרן המקומי ליבואן.
מדינת ישראל המאופיינת בכלכלת "אי" היא נכס אסטרטגי, אין אנו יכולים להיות תלויים במדיניות של סחר חוץ ועלינו לשמור על עצמאות ובטחון תזונתי. סוגיה זו הופכת רלוונטית וקריטית עוד יותר כאשר מדובר במוצר בסיסי וחיוני כמו בשר הבקר.
המתווה עלול להוביל להפחתת כדאיות הייצור בישראל ולהסטה מייצור מקומי לייבוא בלבד. ישנה חשיבות לאומית גבוהה לסייע לתעשייה המקומית להמשיך ולייצר בארץ.
קיימת מערכת יחסים סינרגטית בין התעשייה הישראלית והחקלאות המקומית על כלל ענפיה. התעשייה בכלל ותעשיית הבשר בפרט מחויבת להסכמים ארוכי טווח עם החקלאים - מגדלי הבקר. מהלך הפחתת המכסים יטרוף את הקלפים, יפר את האיזון ויגרום הן ליצרנים והן לחקלאים נזק כלכלי כבד של צמצום הייצור, פיטורי עובדים וסגירת המפעלים.
תעשיית הבשר, שמפעליה ממוקמים ברובם בישובי הפריפריה, מעסיקה אלפי עובדים באופן ישיר ועוד אלפים באופן עקיף. ההשלכות של מתווה זה יהיו נרחבות, יביאו לפיטורים ויגרמו לנזק כלכלי אדיר לענף ולמשק הישראלי.
נדרשת הפגנת מנהיגות אמיצה אשר תתווה מדיניות אסטרטגית לשמירה על תעשיית המזון הישראלית, על יצרניה ומועסקיה. הנני מבקש להשאיר את המצב הקיים, לא לגרום להפחתת המכסים על הבשר אלא לפעול לקידום תחרות אמיתית מבית תוך כדי חיזוק התעשייה והחקלאות המקומית, כל זאת לטובת מדינת ישראל ואזרחיה.
הכותב הוא שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים
