עוד נטען בעתירה כי מטרת החוק היא להגביל את חופש הביטוי והפעולה הפוליטית של חברי הכנסת הערבים. הליך ההדחה יעשה בגין התבטאויות ומעשים שלא לרוחו של הרוב, אפילו אם הם אינם אסורים בחוק. לסמכות כזאת אין אח ורע בעולם הדמוקרטי, והיא מאפשרת משפט שדה שבו חברי כנסת מהרוב הפוליטי ישפטו את יריביהם הפוליטיים מהמיעוט, וידיחו אותם בהליך בזק.
בעתירה נטען עוד כי החוק אינו נחוץ שכן החוק הקיים כבר קובע אפשרות להדחת חברי כנסת שהורשעו בפלילים, והוא נועד לעקוף את ההליך לפסילת מועמדים לפני בחירות הקיים היום. כך, מבקשים יוזמי החוק לעשות לאחר הבחירות את מה שבית המשפט לא מאשר על בסיס בדיקת העובדות. העותרים טוענים עוד כי חוק ההדחה התקבל בהליך פסול ולכן אינו תקף, כיוון שהתקבל ברוב קולות רגיל בקריאה הראשונה, למרות שנדרש לו רוב של 61 ח"כים.
ח"כ יוסף ג'בארין אומר כי "חוק ההדחה הפך אותנו, נבחרי המיעוט הערבי, ל'חברי כנסת על תנאי'. מעל ראשנו מרחפת כל הזמן חרב ההדחה מצד עמיתנו לכנסת המתנגדים לנו פוליטית. החוק סולל את הדרך לטרנספר פוליטי של נבחרי הציבור הערבי, ויוצר אווירה של הסתה ורדיפה נגדנו. החוק עוד יילמד בבתי הספר ובפקולטות למשפטים כדוגמא קיצונית לעריצות הרוב."
