בהכרה הזו יש אמירה ערכית: החללים על תקומת מדינת ישראל וקיומה שווים בין אם היו חיילים או אזרחים. חלות החוק: אזרחים שנפגעו בהפגזות האויב על המדינה .
נפגעו בפעולות פדאיון שחדרו למדינה בשנות ה-50 . טרור מתוך שטחי יהודה שומרון ועזה ולבנון, או שכוון נגד אזרחי ישראל בהיותם בחו"ל .
המשמעות המעשית :, א.נפגעי פעולות המלחמה והטרור נגד מדינת ישראל מושווים בגמלאות למשפחות של חללי צהל או הפצועים.
ב. ביום הזכרון לחללי צה״ל בערב יום העצמאות , כשהעם בישראל מתייחד העם עם נופליו הוא מתייחד גם עם קורבנותיו האזרחיים במערכה נגד ישראל.
ג. אזרחים שנפגעו בעת שנקלעו לפעולות מלחמה או טרור בין ארצות שונות או קבוצות טרור שונות אינם נכללים בחוקים הנ״ל .
ד. הם מכוסים תחת מטריית החוקים הקיימים בבטוח הלאומי לגבי נכים רגילים ו/או אלמנות.
סיכום: הדרישה להכיר בהם במי שנקלע לאירוע מלחמה או טרור בחו״ל כנפגעי המלחמה של מדינת ישראל סותרת את רוח החוק של נפגעי האיבה שבא להשוות בין החיילים והאזרחים קורבנות מדינת ישראל במערכה על קיומה.
