עמיתים יקרים,
לקראת "חידוש" התקפות הזום שלנו, אנשי החינוך, היינו רוצים לחלוק איתכם כמה מחשבות, חלקן עלו בשיחות עם עמיתים מורים ומנהלים:
ראשית, נבקש להקדים ולחזק את ידי המורים ששומרים על קשר עם הילדים ועומלים על שימור רצף הלמידה. במסמך קצר זה ברצוננו להציע עוד מיקוד ועוד נקודת התבוננות על האתגר העומד כעת בפנינו:
אנו סבורים שמוטל עלינו, כאנשי חינוך, לחפש הזדמנויות חדשות במצב הנוכחי ולא לנסות לחקות באופן חיוור ודיגיטאלי את המציאות הרגילה, שהרי אלו הם זמנים לא רגילים. למצב הקשה והמרכב שנקלענו אליו, יחד עם כל העולם, יש אולי שני יתרונות בתחום החינוך וההוראה:
אפשרות ללמוד וללמד באמת וללא סיסמאות מהי אחריות, אכפתיות, ערבות, משפחתיות, משמעת עצמית, למידה עצמית וכד'.
אפשרות להורדת לחץ הזמנים היומיומי: להספיק, לא לאחר, ליישר קו עם קבוצה גדולה להיות נתונים כל הזמן ללו"ז הכיתה / המפעל/ הקבוצה בה אנו לומדים מלמדים או עובדים.
חברים, מה שכופה עלינו המציאות הרגילה היומיומית לא חייב להיות מועתק למציאות הנוכחית.
לכן אנו מציעים שלכל כיתה תבנה מערכת שבועית שבה יש לא יותר משניים שלושה מפגשים קבוצתיים שבועיים בזום, ובמקביל כל מחנך ייצור משימות שחלקן עיוניות וחלקן "צילומיות", יאסוף אותן מתלמידיו וייתן עליהן משוב באופן אישי. המפגשים הקבוצתיים המעטים רק יתכללו את הדברים, ובעיקר יחזקו וישמרו את הקשר הקבוצתי. רוב העבודה תהיה אישית, למשל:
כל ילד יתבקש לשלוח למורה דף עבודה אחד או שניים בכל שבוע בנושא לימודי, אך גם יפיק סרטון בו הוא:
מכין ארוחה , או מצייר, מנגן, בונה משהו
מסדר את הבית באופן יצירתי
מבטא באופן יצירתי ומעשי את "ואהבת לרעך כמוך" או "כבד את אביך ואת אמך"
משחק דמות מקראית או ספרותית
נואם, ממציא משהו וכד'
אם כל ילד יקבל משימה כזו, מדויקת עבורו – הוא ישקיע בכך הרבה זמן לעשיה, הכנה , חזרה וילמד מכך הרבה, תוך התבוננות ורפלקציה עם המורה. הדבר גם יאפשר למורה להעניק יותר זמן ותשומת לב לילדים מוחלשים מאשר לילדים שנהנים מסביבה תומכת שמפעילה אותם ממילא. שימו לב: דבר זה איננו אפשרי בימים רגילים . עכשיו יש הזדמנות!
כמורים אנו שואפים לאפשר לתלמידים למנף כישרונות מגוונים. השיח האישי עם המורה ייתן מקום לבחון את זה ביחד.
חשוב לעסוק בערכים כמו נתינה וחסד. מחוות לסבא וסבתא למשל יכולות להיות יישום מעשי של ערכים אלה! צריך כמובן להיזהר מעודף 'שופוני' שהעשייה תהיה לשם עשייה ולא לשם נראות- יש לחשוב מה נכון להראות ובאיזו מידה.
ההצעה שלנו רואה לנגד עיניה גם את 30,000 חניכי כפר הנוער והפנימיות אשר נשלחו לבתיהם ולומדים כעת לחיות שם מחדש, הצעה זו מאפשרת להם למידה משמעותית וזמן הסתגלות. הצעה זו מותאמת גם לתלמידים רבים נוספים אשר אין בבתיהם מספיק מחשבים או תנאים המאפשרים למידה של שעות רבות ביום.
חברים, יש כאן הזדמנות לשינוי תפיסה מהותי לכיוון למידה משמעותית. אם נחשוב מה הדבר דורש ממורים ומחנכים - אכן לא פשוט, אך הרבה יותר מרתק:
המורה יהיה עסוק בכל יום כמה שעות עם תכנון המשימה השבועית של כל תלמיד, משוב , קשר אישי ושיחה/ תגובה ולמעשה יעניק חינוך אישי , כפי שהיינו רק אולי חולמים לעשות בנסיבות הרגילות.
המורים המקצועיים - לצד חיזוק והעברת תכנים מקצועיים קבוצתיים - יוכלו להיות חלק בלתי נפרד מהתהליך החינוכי המעמיק ויסייעו לחלק כיתות גדולות לקבוצות משנה.
המנהלים ינצחו על הכל, יתכללו , ייעצו, יעצימו, יכוונו ללמידת עמיתים.
נוכל להפיק כך חיזוק הקשר אישי והפחתה בלחץ. ננצל את המצב הקיים ללמידה משמעותית.
במקום זמזום אין סופי של שעות זום שחלק רב מהן מתבזבז על עניינים טכניים, נוכל להיות בקשר אישי עם התלמיד ולבנות איתו אט אט אופן לימוד אישי אינדיווידואלי שנובע מסקרנות ומוטיבציה פנימית.
כיוון שהרוב יהיה מתועד, המורים יוכלו (רצוי באופן מסודר, בניצוחו של המנהל) לשתף, להסתייע במורים המקצועיים , משרד החינוך צריך "לשגרר" את זה מול ההורים בחומרי הסברה ובתקשורת.
החודשים האלה יוכלו לשמש לזיכרון נפלא ולחומרי למידה ורפלקציה לאחר שהוירוס יירגע במהירה בימינו בע"ה.
באיחולי בריאות וחדוות חינוך משמעותי לכולם. נשמח למשוב והערות, ואם אתם מסכימים – אנא הפיצו!
הכותבים הם:
ערן אל-בר, אב לשלושה ילדים. מוזיקאי, מורה ומנהל פדגוגי. בוגר תכנית מנדל למנהיגות חינוכית, בעל תעודת הוראה מהאוניברסיטה העברית ותואר שני בהוראה רב-תחומית ממכללת אורנים
איילת סבתי מיץ, אם לארבעה, רעיונאית, מנטורית למנהלי בתי ספר, מנחה סדנאות, בעבר מנהלת ומנחה של צוותי חינוך בבתי ספר
לאה ווהל- סגל , אם לבת ולבן. אשת חינוך וחוקרת ספרות, מומחית בחינוך יהודי בארץ ובתפוצות. בעלת תואר שני במנהיגות חינוכית- יהודית ממכון שכטר ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית.