הוא מורכב מאותם דברים- גוף, רגש, תהליכי חשיבה וניתן בהם סימנים: ע.ש.ן. ד.ק:
ע- עצירה
כשמתחילים לחוש את המתח, כשמחשבות לא נותנות מנוח. עוצרים. מזהים את התחושה. נותנים לה שם- אני מרגיש.ה מתח. ברגע זה אני במודעות למה שקורה לי.
ש- שרירים, שלד
מצאו היכן מרגישים את המתח בגוף, נסו לגעת במקום, עסו את המקום, טפחו קלות על הגוף כולו. אפשרות נוספת היא לכווץ חזק את כל השרירים כשהידים פרוסות- לאגרף אותן, לכווץ פנים, ישבן, להחזיק, ולשחרר ולחזור על כך. לילדים אפשר לתת לקפוץ 50 פעם במקום- ילדים זקוקים לעוררות גופנית לפני הרפיה.
נ- נשימה
ישנם מספר דרכים לנשימה שנמצאו מרגיעות מחקרית: האחת - שבו או שיכבו, עיצמו עיניים אם אפשר, הניחו יד על החזה ויד על הבטן. נשמו עמוק 3 נשימות. נשמו עכשיו אל הבטן, גם אם אינכם מצליחים, נסו לנפח את הבטן, האוויר כבר יגיע לשם. נשמו כך 20 נשימות. השניה – הושיטו כף יד. לוו עם האצבע של היד השניה את התרגיל. עלו בזרת, המתינו, רדו בצד הפנימי של הזרת, עלו באצבע בקמיצה, המתינו, רדו בחלק הפנימי של הקמיצה וכך המשיכו. בכל עליה אתם שואפים, בכל ירידה אתם נושפים.
ד- דיבור פנימי
דיבור פנימי חיובי הוא מתכון לחוסן. הוא יכול להתחיל ב"אני בסדר, התפקיד שלי כרגע הוא לא בחוץ בעבודה אלא כאן, בבית, אפשר לשמור על עצמי ועל הילדים כאן בבית". כל משפט שבו אתם יכולים לתת מקום וביטוי למסוגלות שלכם בימים אילה הוא טוב ומחזק.
ק- קדימה
קדימה הוא סימן עבורנו לעבור לפעילות ולהתמקד במה אני כן אפשר לעשות כרגע: זה יכול להיות עבודות בית, בישול של משהו חדש, משחק עם הילדים, קפה ויטואלי עם חברה או עם בן משפחה. תנועה היא ההפך מקיפאון והיא מייצרת תחושת מסוגלות.
ועד תרגיל אחד - לבנות תמונת עתיד
בנוסף, רצוי להתחיל לתכנן מה נעשה ביום שאחרי, ביום שנצא מהסגר. ככל שהתמונה תהיה מלאה יותר בפרטים כך נוכל לדמיין אותה יותר. אפשר לבנות תמונה אישית- מה אעשה אני ביום שאחרי. שבו או שיכבו בשקט למשך דקה (יש ביוטיוב שעון מדיטציה של דקה) עקבו אחרי הנשימה וחשבו על התמונה שלכם ביום שאחרי, מלאו אותה בפרטים: צבע הבגדים, מזג האוויר, איפה אתם, מראה הפנים שלכם. הוסיפו בכל פעם עוד ועוד פרטים ואם נכנסת מחשבה על לא יכול להיות, הזיזו אותה עכשיו. אנחנו רשאים לחלום כרצוננו. אפשר לבנות תמונת עתיד משותפת עם הילדים, עם סבא וסבתא ולקחת דקה של שקט לדמיין ולהרחיב את התמונה המשפחתית.
וזכרו, פחד מתח וחרדה הם תחושות נורמאליות במצב הלא נורמלי המלווה אותנו בתקופה זו.
מאת: ד"ר נורית גפני מטפלת בהבעה ויצירה, ופסיכותרפיסטית, מטפלת בפלטפורמת SomebuddyTherapy. נורית מטפלת בילדים נפגעים מינית במרכז "רימונים" בנתניה, כמו גם בילדי החינוך המיוחד וילדים הנעזרים בתקשורת תומכת חילפית (תת"ח), בנשים נפגעות מינית דרך עמותת "יחד מחושך לאור"משרתת במילואים במיון הנחייה וליווי של קבוצות "המודיעים", מטפלת בנפגעי טראומה שאינם מוכרים דרך עמותת "מצדיעים" ועובדת עם אחים שכולים דרך משרד הביטחון אגף משפחות והנצחה.
נורית מטפלת גם בפלטפורמת SomebuddyTherapy הפלטפורמה מאפשרת לכל אחד ואחת למצוא את המטפל.ת ואת שיטת הטיפול המתאימים ביותר עבורם, באופן ידידותי ונגיש. הפלטפורמה, מבוססת אלגוריתם העובד בצורה אנונימית, מסנכרנת בין נתוני אנשי המקצוע לבין נתוני החיפוש של מחפשי הטיפול. SomebuddyTherapy כוללת מאות מטפלים, מאמנים ויועצים הממוינים לפי השכלה, רישיון משרד הבריאות, סוגי התמחות וכדומה. מתוכם האלגוריתם יודע לזהות, בעזרת נתוני החיפוש שהזין מחפש הטיפול, את הטיפול האידיאלי והנכון עבורו, תוך התייחסות לרצונותיו ולצרכיו.
בנוסף, הפלטפורמה מנגישה את עולמות הטיפול השונים באמצעות הענקת מידע רב על מושגים מקצועיים, לטובת העמקת והרחבת הידע האישי.
מייסדות הפלטפורמה מיכל יערון פסיכולוגית ספורט – מחלוצות פסיכולוגיית הספורט בישראל, בעלת M.A בפסיכולוגייה קוגנטיבית ומנחת קבוצות, עובדת מזה שנים עם ספורטאים הישגיים וקבוצות מליגת העל והייתה שותפה לחלק מההצלחות הגדולות בספורט הישראלי והבינלאומי
ושלי זיתוני רופאת שיניים – בוגרת האוניברסיטה העברית. בעלת ניסיון בתפקידי ניהול ויעוץ רפואי בחברת תרופות. מקימת הפרויקט ההתנדבותי ״דאימונד״, אשר נותן מענה דנטלי לילדי הפליטים
