"לאחרונה נידון משפט שבו האלמנה זכתה בנכסים ממקורות שונים ויורשים אחרים חלקו על זכויותיה כדי לזכות בחלק בעיזבון. המקרה התייחס להסכם ממון שהעניק לאישה כתובה בסך שלושה מיליון ₪ ומנה בצוואה בסך מיליון ₪. בתי המשפט האזרחיים, על כל דרגותיהם, הגיעו לתוצאה בדבר שלילת הכתובה מהאלמנה. לפני החוק ניכוי הכתובה חל לעניין ירושה על פי דין ואינו חל בזכייה ע"פ צוואה. אולם, שלילת הכתובה הסתמכה על הוראות המשפט העברי לפיהן "הכותב כל נכסים לבניו"...
המגמה למניעת כפל זכויות צודקת וגם בתי הדין הרבניים הולכים בדרך זו, בכך שהם בדרך כלל זוקפים את הכתובה על חשבון זכויות האישה מכוח חלוקת הרכוש וכן יש שיטה שמגבילה בכל מקרה את זכויות האישה לפי הכתובה ל- 120,000 ₪ לשנה (הרב דיכוביסקי בפס"ד של בית הדין הרבני הגדול ורבים חולקים עליו), אולם דרוש פתרון משפטי בדבר ניכוי הכתובה, מכוח היקש, לא רק בירושה על פי דין, אלא גם בירושה על פי צוואה". אמר קורינלדי.
