נשר, בעלת מונופולין מוכרז באספקת מלט, חולשת על רובה המכריע של אספקת המלט בישראל. בשנים האחרונות היקף היבוא של מלט לישראל הוא קטן ועומד על אחוזים בודדים מכלל אספקת המלט.
ייבוא של מלט לישראל כרוך בקשיים שונים, כגון קושי באיתור ספק מלט בחו"ל, עלויות הובלה גבוהות ביחס למחיר המלט, תשתיות מוגבלות ותלות בנמל, המקשות על הבטחת אספקה רציפה. יחד עם זאת, נשר רואה ביבוא איום תחרותי שעשוי לגרוע ממעמדה.
המחירים של נשר הם תחת פיקוח. נשר שמרה, לאורך השנים, על רמת הרווחיות המקסימלית שהותרה לה: רווחיות של 12% על ההון הפעיל.
הפיקוח על נשר מאשר לה גם לתת הנחות כתלות בכמות הנרכשת על-ידי הלקוחות. בבדיקתה מצאה רשות ההגבלים העסקיים כי נשר נוהגת לתת לחלק מסוים מלקוחותיה הטבות נוספות לאלה שהותרו לה על ידי הפיקוח. לצד הלקוחות המקבלים הטבות אלה, לקוחות אחרים של נשר נאלצים לשלם מחירים גבוהים בהרבה.
הממונה סבור כי הטבות אלו עלולות להקטין באופן משמעותי את התמריץ ליבוא אפקטיבי של מלט לישראל – יבוא שהיה יכול ליצור תחרות לנשר. כן סבור הממונה כי הטבות אלו פוגעות בתחרות, או עלולות לפגוע באופן משמעותי בתחרות בשוק הבטון המובא ולסייע בייצוב מחירים מעל למחירים התחרותיים בשוק האמור.
בהתאם, ללא התערבות הממונה, התנהגות נשר גורמת לעליית מחירי הבטון, או עלולה לגרום לעלייה משמעותית במחירי הבטון. לאור דברים אלו, ביקש הממונה מנשר להביא בפניו את עמדתה בהקשר זה, בטרם יכריע בסוגיה.
