חבר הכנסת דב חנין (חד"ש) , יו"ר עמית של השדולה: "אנחנו מתחילים היום מסע למען מיגור התופעה המבישה של העסקת "עובדי כוח אדם" במגזר הציבורי. אי אפשר להמשיך ולהשלים עם העובדה שישראל היא שיאנית בהעסקה לא ישירה. אי אפשר להמשיך ולהשלים עם העובדה שהמגזר הציבורי מוביל בהעסקת עובדי קבלן. הגע הזמן להעביר את המאבק הזה לתוך הכנסת ולקדם שינויי חקיקה שיחזירו זכויות וכבוד לציבור העובדים המקופח והמופלה ביותר. זאת תהיה גם תרומה לשינוי בשוק העבודה בכלל ולצדק בחברה הישראלית".
חבר הכנסת משה גפני (יהדות התורה), יו"ר עמית של השדולה: "התופעה הזו היא תופעה מסוכנת מבחינה חברתית. עמים נהרסו מפערי מעמדות, והממשלה היא זו שמרחיבה את התופעה הזו, כמו גם המעסיקים. פשוט קל להם לעשות. אני מאשים בראש ובראשונה את משרד האוצר בתופעה הזו".
חבר הכנסת שאול מופז (קדימה), יו"ר עמית של השדולה: "באתי לכאן בגלל סיפור אישי. אני מאמין בצדק חברתי ובעבדה שצריך להפסיק את הניצול הזה. עליתי לארץ מאיראן הרחוקה בגיל 9. אבי היה אגרונום, והוא עלה לארץ מתוך תקווה שהוא ימצא עבודה כמהנדס במדינת ישראל. מהר מאוד הוא מצא את עצמו עוד דחק – עובדי הקבלן של שנות החמישים. הוא נוצל על ידי אנשי המושבים. כילד בגיל 9 חוויתי את המשמעות של מה זה לנצל את האנשים שאין להם אפשרות אחר. זו האפשרות היחידה שלהם להביא פרנסה הביתה. האם זו ההבטחה הגדולה? האם זו ארץ הקודש של מדינת ישראל?"
חבר הכנסת זבולון אורלב (הבית היהודי), יו"ר עמית של השדולה: "נהוג לומר שהכנסת היא הזירה שבה מתקבלות ההחלטות. אבל חשוב לומר שהכנסת היא מקום פתוח, מקום שנתון להשפעות. חברי הכנסת הם אנשים מושפעים היטב, כל אחד מהלכי הרוח של הציבור לו בוחר חבר הכנסת להקשיב. לכן במאבק הצודק הזה ככל שיותר ארגונים ויותר ציבורים ימטרפו – כך יוקל על חברי הכנסת להצטרף למאבק".
יו"ר הכנסת, חבר הכנסת רובי ריבלין: "שטנות או חד צדדיות איננה הדרך הראויה להתמודד עם סוגיית עובדי הקבלן או ההעסקה הישירה. סוגיית ההעסקה הישירה היא סבוכה ומורכבת בעלת השפעות כלכליות וחברתיות, מרחיקות לכת. היא נוגעת לשאלות אתיות מהמעלה הראשונה, ביטחון כלכלי, ניצול, וחוסר נראות. אך היא קשורה גם במידה לא מועטה, לעלות והתייעלות, לתחרות. הבון טון התקשורתי היום, מזלזל פעמים רבות בטיעוני המעסיקים, אך גמישות ניהולית, איננו בהכרח מושג ריק מתוכן, או ביטוי המסתיר בתוכו ניצול. גמישות תעסוקתית והתמקצעות, יכולות להיות צורך אמיתי, של חברה כלכלית הנאבקת על שרידות, בשוק תחרותי פרוע.
גם שיקולי עלות, אסור לזלזל בהם. ובכלל לא ניתן להתייחס למעסיקים, כאויבי העם. מורכבות זו דורשת, גם מאתנו, תגובות לא אוטומטיות. אינני מתנגד קטגורית לכל האופנים של העסקה עקיפה.גם הכנסת יצרה התקשרויות,עם קבלנים, בחוזים שונים. כך מנוהל האגף החדש של הכנסת, אך הכנסת הבטיחה בהתקשרויות אלו, את מעמדם של העובדים. מה שצריך להיות לנגד עינינו זה טובת העובדים, ומניעת ניצול ואפליה. המדינה כמשתמשת המרכזית, בהעסקה עקיפה, חייבת לדאוג, שמעמדם של העובדים, האנשים והמשפחות, מבעד המספרים, לא יפגע".
ולנטינה ליחוטינסקי מבאר שבע, שעלתה לארץ לפני 16 שנים, ספרנית בהשכלתה ועובדת כמנקה באוניברסיטת בן גוריון אמרה לקראת כינוס השדולה כי: "עובדי קבלן זה כמו עבדות עבורי, אני עליתי לארץ לפני 16 שנים מרוסיה ועד היום אני לא מרגישה שעליתי לארץ, שאני אזרחית. כל הזכויות האזרחיות שלי נגזלות ממני כל יום, כל יום. אני לא אזרחית המדינה, אני שייכת לעובדי הקבלן. אני רוצה להיות חלק מהאוניברסיטה אותה אני מנקה. בגן לימדו את הילדה שלי שכולם ושנים וכולם שווים. אני גם רוצה להרגיש שווה. להיות שווה לכולם."
השדולה שמה לה למטרה לצמצם למינימום ההכרחי את היקפי תופעת ההעסקה הקבלנית, המובילה לפגיעה בזכויות עובדים ועובדות בין היתר באמצעות שכר נמוך, פגיעה באפשרויות קידום, הפרת זכויות עובדים כגון אי תשלום שעות נוספות ופנסיה. למרות ההשלכות הקשות של העסקה זו, היקפי התופעה גדולים ומתרחבים. כיום בין 5%-10% מהמועסקים במשק הם עובדי קבלן, בתחומים כמו ניקיון, הסעדה, הוראה, עבודה סוציאלית ומשפטים. הקמת השדולה חשובה במיוחד לאור העובדה שהמעסיק הגדול של עובדי קבלן הוא המגזר הציבורי.
בהקמת השדולה שותפים התאחדות הסטודנטים הארצית וארגון שתי"ל.
