התוצאה היא כי הצמיחה של השנה האחרונה נובעת בעיקר מגידול בצריכה בפרטית, אשר רובה ממומנת באשראי, כך שלמעשה מדובר באשלייה של צמיחה שעשויה להעלם בקלות ולהותיר את המשק הישראלי עם האטה כלכלית חמורה. יתר על כן, מה שהוביל את הצמיחה במשק בשנים בהם הוא צמח ב-5-6% הוא היצוא התעשייתי, אשר צמח בקצב ממוצע של 12%. אנחנו כבר לא נמצאים בעולם הזה, מפעלי תעשייה ישראלים מתרחבים מעבר לים, והמשק מאבד את חוט השדרה הייצורי. ללא חיזוק הפעילות התעשייתית והגדלת היצוא, המשק הישראלי לא יהיה יכול לצמוח ולצמצם את פער רמת החיים ואזרחי ישראל ייאלצו להשאר ברמת חיים נמוכה ב- 25% ממקביליהם במדינות המפותחות.
במגבלות של המשק הישראלי- יוקר עלויות הייצור, הרגולציה הכבדה, העדר העובדים הטכנולוגיים, הריחוק משווקי היעד וחומרי הגלם ובעיקר מדיניות עידוד היבוא שאימצה הממשלה בשנים האחרונות- על ממשלת ישראל לפעול במישור היחיד בו היא יכולה להשפיע מהר והוא מדיניות המס. על מנת לסייע להגדלת היצוא וההשקעות בתעשייה חדשה בישראל, יש להנהיג בישראל את סביבת המס הטובה בעולם לתעשייה המייצאת. על הממשלה לקחת אחריות על המצב ולהחזיר באופן מיידי את שיעור המס המועדף לתעשייה המייצאת ל-6% בפריפריה ו-12% במרכז ובכך להניע אלפי מפעלי תעשייה להגדיל השקעות ומאמצי שיווק לחו"ל כמו גם לשלם מס בישראל. התוצאה תהיה האצה מחודשת של ההשקעות, היצוא, גידול בפריון ובשכר במשק ועליה ברמת החיים בישראל.
מניתוח התאחדות התעשיינים עולה בנוסף כי בחודשים אוקטובר – נובמבר 2016 נרשמה נסיגה ריאלית של כ- 0.1% ביצוא התעשייתי, לעומת הרבעון השלישי של השנה. הנסיגה בתקופה הנסקרת, נגזרה ברובה מירידה ריאלית של כ- 6% ביצוא קבוצת ענפי הטכנולוגיה העילית, כאשר בנטרולה יתר קבוצות ענפי היצוא רשמו צמיחה של כ- 5%.
הירידה בענפי היי-טק נגזרה ברובה מנסיגה של כ- 28% ביצוא ענף הרכיבים האלקטרוניים (ככל הנראה, על רקע שדרוג מפעל אינטל אשר פוגע בפעילות), ירידה של כ- 16% בענף התרופות ושל כ- 2% ביצוא ענף כלי הטיס.
