מצד אחד הם מלינים על הטלת צנזורה על דיון הלכתי (בעניין הגט מצפת), ומצד שני הם טוענים שהשאלה שתידון בערעור, אינה כשרותו של הגט, אלא מעמדו של המערער בהיותו אדם זר בתיק. אין חולק כי קיום דיון בערעור שהגיש מערער החסר כל מעמד בתיק, עלול להביא את העותרת למצוא עצמה שוב עגונה, בדיוק שלוש שנים לאחר שקיבלה את הגט והפכה לגרושה.
טענת בית הדין כי הדיון שקבע נשיא בית הדין הגדול עניינו הרחבת זכות טיעון למי שמייצג את העניין הציבורי, הינה מילים בעלמא. אין כל ספק כי מה שעומד לדיון הוא "הגט" עצמו, ותוצאותיו יקבעו את גורלה של האישה.
בית הדין הרבני אינו בית מדרש או אקדמיה ואינו עוסק בשאלות תיאורטיות. תפקידו של בית הדין הגדול להכריע בערעורים שבין בני זוג בהליכי גירושין או בהליכים הכרוכים בגירושין. ולהחלטותיו יש תוצאות המשפיעות על חיי אזרחי ישראל.
ההחלטה למי יש זכות ערעור על פסק דין בבית הדין הרבני חקוקה בחוק ובתקנות, ואינה נושא לערעור לבית הדין. ברי כי בהליך אזרחי מקביל, לא היה עובר מערער חסר הזיקה לתיק את שערי בית המשפט והיה נעצר כבר במזכירות.
בכך שבית הדין אפשר לאדם זר שאינו בעל דין, לערער על פסק דין חלוט , לא רק שהביא לפגיעה בזכותה של העותרת להיות אישה חופשיה, להסתמך על סופיות הדיון ועל פסק דין חלוט, אלא פתח פתח לכל מי שליבו חפץ לערער על כל גט שנעשה או שיעשה בעתיד.
אני מקווה כי מחר בדיון בעתירה, נצליח לעצור את בית הדין מלבטל את פסק דין חשוב ופורץ הדרך אשר התיר אישה מעגינותה. ועשוי להשפיע על נשים רבות נוספות.
עו"ד בתיה כהנא דרור מייצגת את העותרת ואת ארגון "מבוי סתום" .
